בדים, כפתורים וזכרונות

טקסטורות

http://flickr.com/

עץ שסק תמיד מחזיר אותי לאביב

http://www.flickr.com/

ריח של גומי

התמונה לקוחה מהספר 'היה לנו אוצר', צילם עמית גושר

שלכת (בד סרוק)

מוזה

בבית של לילו יש מכונת כתיבה. תמיד כשאני מתיישבת מולה בא לי לכתוב. להשחיל את הנייר, לגלגל, למשוך, להקליד, לראות איך כל המקשים קופצים בפנים ומטביעים את האותיות על הדף ולדמיין שאני דמות עם משקפיים מהעבר.

התמונה לקוחה מהספר 'היה לנו אוצר', צילם עמית גושר

האיורים הם מתוך ספר הילדים 'דובי דב' מאת אלזה הולמלונד מינריק שאייר מוריס סנדק. אני ממש זוכרת איך ריגשו אותי הקסדה המאולתרת של דובי דב ומכונת התפירה של אימו.

סיפור שבועי בהמשכים

'...ואין בית בו אין שיחה

על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות

וארוחה בלי נסיכה

היא לא רוחה לרוחו

ציידים נחמדים רדפו אחריו

מלכודות חיכו לו בכל הפינות

אבירים גיבורים יצאו אל הקרב

כדי להרשים נערות עדינות

אמרו שבעין שלו יהלום

ומי שמוציא אותו עשיר

שודדים חיפשו אותו לילה ויום

לגנוב לו אוצר מאחד הראשים

כולם רק נגדו, זאת ידע הדרקון

ולכן הקפיד להיזהר

כששני ראשים הלכו לישון

ראש אחד תמיד נשאר ער

שנאו אותו מגדול עד קטן

בגללו בלילות לא חצו את הרחוב

ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן

ואולי הוא בעצם דרקון טוב...'

(מתוך 'הדרקון הלא נכון', יהונתן גפן)

כפתורים רקומים בצבעים מעוררי נוסטלגיה

התמונה העליונה לקוחה מהספר 'היה לנו אוצר', צילם עמית גושר

http://flickr.com/

שמש מימים אחרים

לפעמים יש כזה אור, שהגוון שלו עושה נעים בעיניים וזה זורק אותי אחורה לימים שטופי שמש אחרים

סיפור שבועי בהמשכים

'היה היה פעם דרקון

בארץ אחת של אגדות

דרקון ענק וירוק שריון

מחייך וחושף זר שיניים חדות

היו לו רגלים של אריה ועור

חלק ומבריק כמו לנחשים

וגם כנפיים של ציפור

ואם זה לא מספיק- גם שלושה ראשים

יושב לבדו על סלע רותח

מאפו יורק אש וזפת

ובכל פעם שהוא מנסה לקנח-

עוד מטפחת נשרפת

דרקון שמקפיא אותך במבט

של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות

אם יראה אותו ילד רק פעם אחת

לא יישן חמישים לילות...'

(חלק ראשון מתוך 'הדרקון הלא נכון', יונתן גפן)

'הדרקון הלא נכון' יהונתן גפן

איור האנה אדלן

נוסטלגיה

הזמן לוקח מאיתנו את הילדות. הוא עובר לאיטו ויש לו זמן לכל אחד ואחת. השיטות שלו יעילות ולילדה שהייתי פעם כבר אין כמעט זכר.
אבל יש לי זיכרון. והזיכרון הוא כלי כל כך עמוק ורחב, שכל החושים ממלאים אותו בנוזל חם ומתוק. תמונה, סיפור ילדים אהוב, ריח גשם, חצבים ומנגינה ישנה ומוכרת- לכולם הגוף מגיב ומתמכר, גם אם לשניות קטנות.
נוסטלגיה פירושה געגועים והתרפקות על העבר תוך כדי העצמת הזיכרון.
פירושה המילולי הוא 'הבט לאחור בכאב', ובמאה ה-17 נוסטלגיה הייתה שם של מחלה המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור למולדתו.
אני משתוקקת לחזור אחורה בזמן.

Lights will guide you home

המילים לקוחות משיר של Cold play

התמונות הן משחקים של אור וצל על השביל המוביל אל הבית שלי

האור, כמו הזיכרון, מחזיר אותי הבייתה

הומאז' לויטראז'

לילוליים

ביום שלישי בא לי ירוק, מתחתיו טוניקה אפורה עם חתלתולים, צעיף דק ונעלי בובה שחורות. העגילים האדומים הם מתנה מחנות יש שנייה, ותודה ללוטמית :)